החינוך האישי - המענה לחינוך המתועש 

החינוך האישי משמעו : מיקוד העשייה החינוכית באדם, הפרט, האינדיבידואל. מושג זה הינו פרי החינוך ההומניסטי שמרכזו הוא עיצוב אישיות האדם. מכאן נגזרת דרך ההפעלה וההתנהלות של זרם זה: עבודה חינוכית ממוקדת בפיתוח והעצמת הפרט, ניהול דיאלוג מתמיד בין המחנך והחניך, תוך העמקה בצרכיו ושאיפותיו. שאלת החינוך האישי אפיינה בעבר מסגרות לא מעטות של חינוך, בכל העולם, על רקע התיעוש של בתי הספר והפיכתם למסגרות גדולות, צפופות, בעלות אוריינטציה מבוססת הישגים. זרם זה בחינוך התחדש כתוצאה מתהליך תיעוש זה ומתוך ביקורת עליו ( תיאודור סיזר THEODORE SIZER , האוורד גארדנר HAWARD GARDNER , נמרוד אלוני, קן רובינסון KEN ROBINSON , ואחרים ) . בשדה החינוכי באה התפיסה לידי ביטוי, למשל, בעיקרון " מהגמשה להגשמה" של בית הספר הניסויי "אביחיל" ובהטמעת החינוך האישי בחטיבות ביניים רבות בארץ. חלק מתוצאות גישת החינוך האישי הן :

• הנהגת בחירה הולכת וגדלה של התלמיד בין תחומי דעת , מקצועות לימוד.
• הנהגת למידה מבוססת פרוייקטים אישיים או צוותיים, המאפשרת ביטוי מירבי לתלמיד כפרט.
• הטמעת פיתוח החשיבה כחלק מתהליך הלמידה המשמעותית.
• הטמעה מוסדרת של השיח בין מורה לתלמיד, בין המורה לתלמידיו.
• הנחייה מושכלת של של שאילת שאלות, קיום דיון פתוח המאפשר ביטוי לכל תלמיד.
• התאמת הלמידה לתלמיד, לצרכיו ולמאווייו.  
• מיפוי אישי דיפרנציאלי ופיתוח של התלמידים ( כתה, שכבה, בית ספר, קהילה ) לקטגוריות של מסלולי מצוינות, התמחות, בעלי קשיים, אמנויות, מנהיגות ועוד - תוך הימנעות מתיוג ארגוני קשוח של הקבוצות בתוך המערכת הבית ספרית.
• הטמעה מוסדרת וברורה של כלי הלמידה הדיגיטליים כאמצעי מובהק של פיתוח היכולת האישית וארגון הידע ברמה האישית.

גישת החינוך האישי איננה עומדת בסתירה למבנה הלמידה המחייב גם הוראה פרונטלית, שימוש בכלים חזותיים, מיתוג והסמלה של הקולקטיב הבית ספרי. היא שואבת מההוראה המסורתית את חוזקותיה. ועל כן מיומנות המורה בעידן הנוכחי נעשתה תובענית יותר : עליועליה להתמודד עם ההוראה הפרונטלית, החינוך האישי והכניסה אל העולם הדיגטלי.

הגישה הזו איננה כופרת בצורך בהישגים מוכחים, בתוצאות מדידות. הויכוח המתנהל בקרב מחנכים הוא סביב שאלת הגדרת מהות ההישגים הנדרשים, וקביעת סרגלי מדידה המשקפים אכן יכולות, חשיבה, יצירתיות - תוך מתן ביטוי ליכולות האישיות של התלמיד. כך למשל, בחינת בגרות המבוססת על קריאת וזכירת חומר עם ציפיות מוגדרות מראש לתשובות ( בסגנון - "נכון, לא נכון " )איננה מבטאת יכולת אישית והבנה. מכאן נובעים הרגלי המערכת כולה בהתנהלות שבין המנהל והמורה מול התלמידים. לעומת זאת כתיבת תשובות או חיבור הכוללים ניתוח, הבעת דעה, היסק, או - כתיבת עבודת גמר שנתית אישית , מהווים מימוש של עקרונות החינוך האישי.

הכשרה והעצמה של המורים צריכה אף היא להיות על פי עקרונות החינוך האישי אותו הם אמורים להנחיל. השתלמויות צריכות להתמקד במהות החינוך לחשיבה, התנסות יישומית בלמידה מבוססת פרוייקטים, התנסות בפיתוח הדיאלוג. הטמעת גישת החינוך האישי בקרב המורים היא המהלך המשמעותי הנדרש. לאור ההרגלים המצטברים במערכת ההוראה  והמבנה הארגוני של הפדגוגיה, נדרשת היערכות חדשה כדי להנחיל למידה משמעותית.